מרד הזונדרקומנדו באושוויץ- כהוכחה לאנוסים חסרי ישע
מרד ה"זונדרקומנדו" היה תהליך שלטענת רבים "היה מבוקש" יתר על המידה, מכיוון שלאסירי היחידה היה זמן, ציוד ואמצעים לפעול. מכיוון שכל אלה עמדו לרשותם, מרד זה היה המרד המזוין הגדול והיחידי מסוגו באושוויץ.
מרד זה תוכנן חודשים מראש, והיה מתואם עם ארגון המחתרת הכללית במחנה, אך הוא נדחה פעמים הרבה בטענה שבמועדים מאוחרים יותר ייווצרו תנאים מתאימים יותר, וניסו לשכנעם שלא לפתוח במרד יחידני. משראו אסירי היחידה שתנועות המרד ממשיכות לדחות אותם על בסיס טענות כוזבות, ומשראו שהם הולכים וקרבים לחיסול פיזי מיידי, החליטו אסירי היחידה לפתוח בהתקוממות מאורגנת בעצמם.
במשך חודשים רבים אספו חברי היחידה כלי נשק וחומרי נפץ דלים. כנראה שהם הצטיידו באקדחים אוטומטים ובחומרי נפץ מתוצרת עצמית. אנשי ה"זונדרקומנדו" בין היתר חשבו על מהלכיהם הבאים והצטיידו ככל הנראה גם במספריים לחיתוך הגדרות המקיפות את המחנה.
המקורות לחומרי הנפץ ולאבק השריפה היו ממחנה הנשים "יוניה", ששימש בית חרושת לתחמושת, אשר הביאו איתן הנשים למעונותיהן, הנמצאים סמוך לקרמטוריום מספר 3. ככל הנראה חומרים אלו הוברחו בתוך כיכרות לחם או בין קפלי שמלותיהן של האסירות, והוברחו בעיקר על ידי איש ה"זונדרקומנדו" יוקל ורובל. מקור נשק זה לא היה היחידי, והיו כמה שיטות לקבל סיוע מגורמים חיצוניים למחנה בירקנאו. חלק מהמקורות הם:
1) מסופר שמטוס בריטי בודד הטיל מטען נפץ לשימוש אסירי המחנה.
2) מסופר שאסירי היחידה קיבלו סיוע מהפרטיזנים, מהפולנים או מתנועת המרי במחנה.
3) מסופר על קבוצת שבויי מלחמה סובייטים שסיפקו מעט אבקת שריפה בתוך קופסאות שימורים כאלה ואחרות.
כמובן שמקורות אלו לא הוכחו מעולם, אך אסירי ה"זונדרקומנדו" התכוננו למרד במשך שנה אחת והיו חמושים היטב ומוכנים (ככל האפשר בנסיבות כאלו) למרד. כל מה שהיה מוטל עליהם לעשות – להמתין לשעת כושר.
כמובן שהיו עשרות מקרים שהוגדרו "שעת כושר" כמו ערב חג המולד או מקרים אחרים, אך בדרך כלל לבקשת המארגנים נדחה המרד לשעה לא ידועה. נקודת המפנה הייתה כאמור בחודש ספטמבר 1944, שבו נלקחו כ-300 אסירים לעבודת תחזוקה כביכול במחנה אחר. גורל אסירים אלו היה חנק בגז במחנה-האם אושוויץ.
סלקציה זו התבצעה משום שבתקופה זו כמות המשלוחים הייתה דלה בהרבה מהרגיל, והרבה ידיים פנויות היו חסרות מעש. כששמעו האסירים שאחיהם היהודים נרצחו במרמה הבינו שהזמן אינו פועל לטובתם.
מחד גיסא הם הבינו שהם יהיו המטרה הראשונה למוות משום שהם העדים החיים המיודעים יותר מכול לכל הזוועות הנוראות שעשו הנאצים, ומאידך גיסא שמעו שרבים מאסירי ה"זונדרקומנדו" נקראו להתייצב למסדר בשעה 23.30 ולהילקח אל מחוץ למשרפה שבה שהו, משרפה מספר 3. מכיוון ששני דברים אלו התקיימו בו-זמנית הבינו שאין זמן להתמהמה, ואם המרד יידחה בשנית, יחידת ה"זונדרקומנדו" תושמד עד היסוד. בהתאם לזאת סיכמו ביניהם אנשי ה"זונדרקומנדו" שבעת הקריאה למסדר שהוזכר לעיל, יהיה זה האות לפתיחת ההתקוממות, והסימן יהיה לא אחר מאשר פיצוץ משרפה מספר 4.
בעת המסדר, בהפתעה גמורה, אחדים מאסירי הפלוגה הסתערו על חיילי האס.אס, חטפו את נשקם ופתחו במנוסה. קבוצה אחרת חתכה את גדרות התיִל שהקיפו את מתחם המשרפות, וקבוצה אחרת החלה לנוס לעבר מבני קרמטוריום מספר 3. באותה העת, הוצתו מזרונים רבים במעונות היחידה בקומה השנייה של קרמטוריום 4. בתכנון המקורי, היו אמורים אנשי היחידה לפוצץ את קרמטוריום 4, וכך לתת את האות לתחילת המרד, אך אנשי משרפות 2 ו- 5 שהיו במסדר החלו כבר לפעול ושיבשו את מערך המרד המתוכנן. מכיוון שראו הגרמנים שמשהו עומד לקרות במשרפה מספר 3, הם סגרו אותה בהקדם ונעלו אותה על יושביה, וכך אנשי ה"זונדרקומנדו" ששכנו במשרפה מספר 3, שהיו מוכנים לקרב מימים ימימה, לא נטלו כלל חלק במרד. סיפור דומה היה עם אנשי משרפה מספר 2, אשר נהדפו פנימה על ידי הקאפו שלהם שראה את ההתקוממות, והתחייב לפני הממונים עליו שאנשי קרמטוריום זה לא יהיו שותפים פעילים בקרב זה.
כשראו אנשי קרמטוריום מספר 1 במחנה-האם אושוויץ את הענן המיתמר מקרמטוריום מספר 4, חשבו שהחל המרד הכללי של אסירי אושוויץ-בירקנאו. הם התנפלו על הקאפו קרל (קרול) והשליכו אותו חי אל תוך הכבשנים.
בהמשך פעולתם של אנשי ה"זונדרקומנדו" במשרפות האחרות הצליחו אסירי היחידה בהתקוממות זו להרוג לפחות שלושה אנשי אס.אס, ולפצוע עוד כ-12. רוח הלוחמים הייתה מרוממת למדי בזמן המרד, ובעודם נלחמים, היו עדי ראייה שמעידים ששמעו בוודאות את קול ההמון פוצח בשירת "האינטרנציונאל" ו"התקווה". כמובן שאנשי האס.אס סיכלו מרד זה עד היסוד, ובאותו יום נספה רובו של ה"זונדרקומנדו". סך כל הרוגים מיחידה זו היה אז 451. בשעות האחרונות למרד הרגו הגרמנים עוד כמה אסירות יהודיות שהביאו לאנשי ה"זונדרקומנדו" חומרי נפץ ותחמושת ממחנה "יוניה". לאחר המרד העניקה ההנהגה העליונה לחמישה מאנשי האס.אס את עיטור "צלב הברזל". אפשר להסיק מכך, שמרד ה"זונדרקומנדו" היה אחד החוויות הקשות והרציניות ביותר עבור צוות האס.אס והמפקדה העליונה במחנה אושוויץ בירקנאו.
לאחר המרד, בנובמבר 1944, הופסקו משלוחים חדשים של יהודים לבירקנאו והרצח נפסק כליל. בהמשך, פורק המחנה ותושביו הוגלו ל"צעדת המוות".
ממקור זה ניתן לראות את מלחמתם של הזונדרקומנדו בגרמנים . העובדה שבה הם "זכו" בתפקיד רגיש במערך הגרמני , סייעה להם ביכולתם להסב להם נזק . העובדה שהם ניצלו יכולת זו , מראה לנו שלפחות הזונדרקומנדו באשוויץ , היו אנשים שבהזדהותם הם עדיין שייכים לעם היהודי . בהבנתנו , אנשים שמזדהים עם העם היהודי , אינם מסוגלים להיות משתפי פעולה . איו שום רעיון רציונאלי בהבאת תועלת לעם היהודי בשיתוף פעולה עם הגרמנים . לכן - הבנתנו ממקור זה היא שאנשי הזונדרקומנדו , הינם בתכליתם אנוסים חסרי ישע , שבלית ברירה התגלגלו לתפקיד זה , וגם ממנו הם ניסו לעשות את המוטב .
