יום שבת, 10 במאי 2014

מי הם הזונדרקומנדו ?

  

זונדרקומנדו  :ביטוי המתייחס ליחידות שונות של פעולה במשטר הנאצי בתקופת השואה. השימוש באותו מונח כלפי קבוצות שונות בתכלית עשוי לעתים להטעות.
בין היתר כונו בשם זה :
  1. יחידות לטיפול בקורבנות ההשמדה בתאי הגזים, שעמן נמנו אסירים יהודים שפעלו במחנות השמדה ועסקו בהוצאת הגופות מתוך תאי הגזיםושריפתן במשרפות (זו המשמעות הידועה ביותר של מושג זה). לאחר חודשי פעילות אחדים הוצאו להורג גם אנשי הזונדרקומנדו, וגופותיהם פונו על ידי היחידה הבאה בתור. 
  2.  בגטו לודז' פעלה יחידת זונדרקומנדו יהודית, שעסקה בטיפול בעניינים פליליים
3. יחידות אס.אס מיוחדות, בהן יחידות שעסקו בטשטוש עקבות הרצח וההשמדה בשטחים הכבושים במזרח.  

אנחנו נתמקד באנשים המפורטים בסעיף הראשון .



יום שישי, 9 במאי 2014

מרד הזונדרקומנדו באושוויץ- כהוכחה לאנוסים חסרי ישע 

מרד ה"זונדרקומנדו" היה תהליך שלטענת רבים "היה מבוקש" יתר על המידה, מכיוון שלאסירי היחידה היה זמן, ציוד ואמצעים לפעול. מכיוון שכל אלה עמדו לרשותם, מרד זה היה המרד המזוין הגדול והיחידי מסוגו באושוויץ.
מרד זה תוכנן חודשים מראש, והיה מתואם עם ארגון המחתרת הכללית במחנה, אך הוא נדחה פעמים הרבה בטענה שבמועדים מאוחרים יותר ייווצרו תנאים מתאימים יותר, וניסו לשכנעם שלא לפתוח במרד יחידני. משראו אסירי היחידה שתנועות המרד ממשיכות לדחות אותם על בסיס טענות כוזבות, ומשראו שהם הולכים וקרבים לחיסול פיזי מיידי, החליטו אסירי היחידה לפתוח בהתקוממות מאורגנת בעצמם.
במשך חודשים רבים אספו חברי היחידה כלי נשק וחומרי נפץ דלים. כנראה שהם הצטיידו באקדחים אוטומטים ובחומרי נפץ מתוצרת עצמית. אנשי ה"זונדרקומנדו" בין היתר חשבו על מהלכיהם הבאים והצטיידו ככל הנראה גם במספריים לחיתוך הגדרות המקיפות את המחנה.
המקורות לחומרי הנפץ ולאבק השריפה היו ממחנה הנשים "יוניה", ששימש בית חרושת לתחמושת, אשר הביאו איתן הנשים למעונותיהן, הנמצאים סמוך לקרמטוריום מספר 3. ככל הנראה חומרים אלו הוברחו בתוך כיכרות לחם או בין קפלי שמלותיהן של האסירות, והוברחו בעיקר על ידי איש ה"זונדרקומנדו" יוקל ורובל. מקור נשק זה לא היה היחידי, והיו כמה שיטות לקבל סיוע מגורמים חיצוניים למחנה בירקנאו. חלק מהמקורות הם:
1) מסופר שמטוס בריטי בודד הטיל מטען נפץ לשימוש אסירי המחנה.
2) מסופר שאסירי היחידה קיבלו סיוע מהפרטיזנים, מהפולנים או מתנועת המרי במחנה.
3) מסופר על קבוצת שבויי מלחמה סובייטים שסיפקו מעט אבקת שריפה בתוך קופסאות שימורים כאלה ואחרות.
כמובן שמקורות אלו לא הוכחו מעולם, אך אסירי ה"זונדרקומנדו" התכוננו למרד במשך שנה אחת והיו חמושים היטב ומוכנים (ככל האפשר בנסיבות כאלו) למרד. כל מה שהיה מוטל עליהם לעשות – להמתין לשעת כושר.
כמובן שהיו עשרות מקרים שהוגדרו "שעת כושר" כמו ערב חג המולד או מקרים אחרים, אך בדרך כלל לבקשת המארגנים נדחה המרד לשעה לא ידועה. נקודת המפנה הייתה כאמור בחודש ספטמבר 1944, שבו נלקחו כ-300 אסירים לעבודת תחזוקה כביכול במחנה אחר. גורל אסירים אלו היה חנק בגז במחנה-האם אושוויץ.
סלקציה זו התבצעה משום שבתקופה זו כמות המשלוחים הייתה דלה בהרבה מהרגיל, והרבה ידיים פנויות היו חסרות מעש. כששמעו האסירים שאחיהם היהודים נרצחו במרמה הבינו שהזמן אינו פועל לטובתם.
מחד גיסא הם הבינו שהם יהיו המטרה הראשונה למוות משום שהם העדים החיים המיודעים יותר מכול לכל הזוועות הנוראות שעשו הנאצים, ומאידך גיסא שמעו שרבים מאסירי ה"זונדרקומנדו" נקראו להתייצב למסדר בשעה 23.30 ולהילקח אל מחוץ למשרפה שבה שהו, משרפה מספר 3. מכיוון ששני דברים אלו התקיימו בו-זמנית הבינו שאין זמן להתמהמה, ואם המרד יידחה בשנית, יחידת ה"זונדרקומנדו" תושמד עד היסוד. בהתאם לזאת סיכמו ביניהם אנשי ה"זונדרקומנדו" שבעת הקריאה למסדר שהוזכר לעיל, יהיה זה האות לפתיחת ההתקוממות, והסימן יהיה לא אחר מאשר פיצוץ משרפה מספר 4.
בעת המסדר, בהפתעה גמורה, אחדים מאסירי הפלוגה הסתערו על חיילי האס.אס, חטפו את נשקם ופתחו במנוסה. קבוצה אחרת חתכה את גדרות התיִל שהקיפו את מתחם המשרפות, וקבוצה אחרת החלה לנוס לעבר מבני קרמטוריום מספר 3. באותה העת, הוצתו מזרונים רבים במעונות היחידה בקומה השנייה של קרמטוריום 4. בתכנון המקורי, היו אמורים אנשי היחידה לפוצץ את קרמטוריום 4, וכך לתת את האות לתחילת המרד, אך אנשי משרפות 2 ו- 5 שהיו במסדר החלו כבר לפעול ושיבשו את מערך המרד המתוכנן. מכיוון שראו הגרמנים שמשהו עומד לקרות במשרפה מספר 3, הם סגרו אותה בהקדם ונעלו אותה על יושביה, וכך אנשי ה"זונדרקומנדו" ששכנו במשרפה מספר 3, שהיו מוכנים לקרב מימים ימימה, לא נטלו כלל חלק במרד. סיפור דומה היה עם אנשי משרפה מספר 2, אשר נהדפו פנימה על ידי הקאפו שלהם שראה את ההתקוממות, והתחייב לפני הממונים עליו שאנשי קרמטוריום זה לא יהיו שותפים פעילים בקרב זה.
כשראו אנשי קרמטוריום מספר 1 במחנה-האם אושוויץ את הענן המיתמר מקרמטוריום מספר 4, חשבו שהחל המרד הכללי של אסירי אושוויץ-בירקנאו. הם התנפלו על הקאפו קרל (קרול) והשליכו אותו חי אל תוך הכבשנים.
בהמשך פעולתם של אנשי ה"זונדרקומנדו" במשרפות האחרות הצליחו אסירי היחידה בהתקוממות זו להרוג לפחות שלושה אנשי אס.אס, ולפצוע עוד כ-12. רוח הלוחמים הייתה מרוממת למדי בזמן המרד, ובעודם נלחמים, היו עדי ראייה שמעידים ששמעו בוודאות את קול ההמון פוצח בשירת "האינטרנציונאל" ו"התקווה". כמובן שאנשי האס.אס סיכלו מרד זה עד היסוד, ובאותו יום נספה רובו של ה"זונדרקומנדו". סך כל הרוגים מיחידה זו היה אז 451. בשעות האחרונות למרד הרגו הגרמנים עוד כמה אסירות יהודיות שהביאו לאנשי ה"זונדרקומנדו" חומרי נפץ ותחמושת ממחנה "יוניה". לאחר המרד העניקה ההנהגה העליונה לחמישה מאנשי האס.אס את עיטור "צלב הברזל". אפשר להסיק מכך, שמרד ה"זונדרקומנדו" היה אחד החוויות הקשות והרציניות ביותר עבור צוות האס.אס והמפקדה העליונה במחנה אושוויץ בירקנאו.
לאחר המרד, בנובמבר 1944, הופסקו משלוחים חדשים של יהודים לבירקנאו והרצח נפסק כליל. בהמשך, פורק המחנה ותושביו הוגלו ל"צעדת המוות".


ממקור זה ניתן לראות את מלחמתם של הזונדרקומנדו בגרמנים . העובדה שבה הם "זכו" בתפקיד רגיש במערך הגרמני , סייעה להם ביכולתם להסב להם נזק . העובדה שהם ניצלו יכולת זו , מראה לנו שלפחות הזונדרקומנדו באשוויץ , היו אנשים שבהזדהותם הם עדיין שייכים לעם היהודי . בהבנתנו , אנשים שמזדהים עם העם היהודי , אינם מסוגלים להיות משתפי פעולה . איו שום רעיון רציונאלי בהבאת תועלת לעם היהודי בשיתוף פעולה עם הגרמנים . לכן - הבנתנו ממקור זה היא שאנשי הזונדרקומנדו , הינם בתכליתם אנוסים חסרי ישע , שבלית ברירה התגלגלו  לתפקיד זה , וגם ממנו הם ניסו לעשות את המוטב .

יום חמישי, 8 במאי 2014

היחס שאליהם זכו הקורבנות שבאו עם הזונדרקומנדו במגע - כהוכחה שהיו משתפי פעולה !

כ-20 אסירים מיחידת ה"זונדרקומנדו" שימשו כמשליטי סדר באולמי ההתפשטות במשרפות. תפקידי סיירים אלה היה לזרז את הקורבנות, להורות להם את הפעולות הנדרשות. כשנשאלו על עתידם, ענו אסירי היחידה שהם מובלים ל'חיטוי' בלבד.
אולמי ההתפשטות שימשו בתחילה כאורוות סוסים. הקורבנות העירומים היו רצים, נשים וגברים יחדיו, בכל מזג אוויר אל תא הגז, שנראה כמו בית. כאמור, כ-20 אסירים עסקו בהשלטת הסדר באולמות ההתפשטות וליוויים אל תאי הגז. הקורבנות התפשטו יחדיו, לפעמים משפחות שלמות או יחידים וזה גרם לאי נוחות מצד האסירים להביט על הקורבנות ההולכים לעבר מותם מחובקים ומאוחדים.
במשך עבודתם היו כמה מאנשי ה"זונדרקומנדו" שניהלו שיחות קצרצרות ותכליתיות עם הקורבנות. השאלות לרוב חזרו על עצמן. הקורבנות שאלו על עתידם, לאן יוליכו אותם, מה יקרה לאחר מכן, מה גורל משפחתם וכו'. תשובת אסירי ה"זונדרקומנדו" הייתה ברורה וחדה כתער: "אתם מולכים לחיטוי, תפגשו את קרוביכם בקרוב. תקבלו קפה ועוגה בצאתכם מהמקלחת וכו'.."
מובן שתשובתם של אנשי ה"זונדרקומנדו" לא הייתה נכונה אך מכיוון שהקורבנות ידעו שאסירים אלו היו יהודים, הם נטו להאמין לדבריהם.
למרות שהוסבר לקורבנות כמה פעמים שהם מובלים לעתיד מוצלח יחד עם משפחתם, ויזכו לבגדים חדשים ולעבודה חדשה, עדיין שרר אי שקט בחדר ההתפשטות. הייתה לקורבנות תחושה שדבר רע יפקוד אותם. מהסיבה הזו, מדווח שפעמים רבות היו קורבנות אשר התפללו תפילה אחרונה לפני הכניסה לתאי הגז או אפילו הביאו עמם ספרי תורה.
היו אסירי ה"זונדרקומנדו" שלא נהגו בחביבות יתרה כלפי אחיהם היהודים, ואף היכו אותם במקל פעמים מספר , אף שמקרים כאלה לא היו שכיחים. למרות שלפעמים האסירים דבקו בגרסאות הגרמנים בנוגע לעתיד המצפה להם ולהמשך החיים במחנה, אנשי ה"זונדרקומנדו" עשו את תפקידם בלב כבד, בבכייה ובאנחה. 

העובדה שהזונדרקומנדו שימשו בתפקיד של הגברת קצב החיסול של העם היהודי , העלתה בנו שאלות קשות .
אך אנשים מסוגלים לשמש בתפקיד זה ? כיצד בשאלתם האחרונה של יהודים רבים , נענו אחיהם להם בשקר ?
למה הזונדרקומנדו לא הסירו את הספק האחרון שיש בליבם של היהודים , עת עמדו לפני גיא המוות של הגרמנים ?
שאלות אלו נוטעות בנו הבנה שכנראה אנשי הזונדרקומנדו קודם חשבו על עצמם . האיום היחיד אותו הגרמנים יכלו להפעיל על הזונדרקומנדו הוא לקיחת החיים מהם . ברעיון , אנשי הזונדרקומנו שימשו בתפקיד שמתחילתו הוא לוקח את חייהם . לכן איום הגרמנים לא אמור להיות רלוונטי לגביהם . בנוסף לעובדה שהם היו מודעים לסופם של אחיהם והיו בעלי הבנה לגורלם שלהם איתם.
לכן , בליבנו התפתחה ההבנה , שהדבר המוסרי המשמעותי היחידי שאותו הזונדרקומנו יכלו לעשות הוא - להגיד לא !

יום רביעי, 7 במאי 2014

הזונדרקומנדו - כאמצעי הישרדות -(פירוט מתוך הספר "בכינו בלי דמעות" מאת גידי גרייף ).

בניגוד לאסירים רגילים באושוויץ, לא סבלו הזונדרקומנדו מרעב. מזונם היה מורכב 
מהאספקה הרגילה של מחנה הריכוז, בתוספת המזון שהצליחו לאסוף מהטרנספורטים 
החדשים שהגיעו. האסירים החדשים הביאו אתם ברכבות מזון מארצות מולדתם, וכך אכלו 
אנשי זונדרקומנדו, יהודים מפולניה, זיתים ותמרים כשהגיעו יהודים מיוון. כמה מהיהודים 
שהגיעו בערב פסח אפילו הביאו עמם מצות. טרנספורטים של יהודים מפולין הגיעו ללא 
אספקה – יהודים פולנים מהגטאות כבר גוועו ברעב עוד לפני הגירושים. הזונדרקומנדו ישנו 
על מזרנים על גבי דרגשים מחוממים שנבנו מעל התנורים. הם לבשו בגדים אזרחיים. 
מקצתם הצליחו להחזיק ברשותם סכינים, מאחר שלא נערכו עליהם חיפושים. אף-על-פי 
שנערכו להם מסדרים והם היו צריכים לעמוד בסדר יום קפדני, נראה שהגרמנים הניחו להם 
בדרך כלל לנפשם. כמה מהם היו חברים במחתרת. 



זילברברג אמר: "הגעתי למסקנה שצריך להחליט להיות שלם עם עצמי... רציתי לחיות. 

פשוט רציתי לחיות" (עמ' 355). הדחף של זילברברג לחיות מהדהד בדרך זו או אחרת 

בדבריהם של כל המרואיינים כמעט. הוא מוצג כהסבר, כהתנצלות. הרצון לחיות - אף 

שבוודאי לא היה יכול להבטיח את הינצלותם, אין הוא מנותק ממנה.



ממקור זה מובן הניתוק אותו הזונדרקומנדו חוו בעת תפקידם . הפער הגדול שהיה קיים בתנאי מחייתם בינם לבין היהודים , נתן להם אשלייה כי מעמדם שונה מממעמדם של היהודים האחרים . הזונדרקומנדו היו במצב של ניתוק ריגשי  מהקרבונות המיעודים . הם אינם מבינים את מצוקתם הודות לתנאיהם , ואינם שותפים לקושי שפוקד אותם , מצב זה מגדיל את הפער . לכן ניתן להבין כי חשבו שיכול להיות גם גורלם שונה מגורל אחיהם , ובגלל זה פעלו בהתאם לכך .

יום שני, 5 במאי 2014

מעדותו של יצחק שרמר על המפגש עם הזונדרקומנדו בבירקנאו -


שרמר (גרינשפן) יצחק, יליד טיליץ (Tylicz), פולין, 1926. 
לאחר כניסת הגרמנים לפולין נלקח העד לעבודות כפייה. לאחר מכן הוא היה בגטו קרקוב 
ובמחנה אושויץ-בירקנאו בו עבד במחנה החולים בפינוי גופות, ובהובלת שיער ובגדים של 
קורבנות אל המחסנים. בסוף שנת 1944 השתתף העד בצעדת מוות לבוכנוואלד ומשם 
לטרזינשטאט. במאי 1945 שוחרר על ידי הצבא האדום ושהה במחנה פליטים בקרקוב, 
אוסטריה, ואיטליה. העד עלה לארץ ישראל באוניית המעפילים דב הוז. 

ש. יצא לך לפגוש זונדרקומנדו? 
ת. כן. אבל הם לא דיברו אתנו. 
ש. ניסית לדבר אתם? 
ת. כן, ניסינו. קודם כל הכרנו אותם, ידענו מיד שהם זונדרקומנדו, אנחנו הלכנו - אם ראית 
פעם במחנות, פה רואים הרבה פעמים בהפגנות, רואים איך שמתלבשים עם הבגדים האלו. 
לנו היו עם פסים רחבים, הירוק הזה. והבגד היה יותר עבה. והמעיל שלנו היה ארוך. 
הזונדרקומנדו הלכו עם מעיל קצר, בגד יותר דק, ופסים יותר צרים. זאת אומרת להם היה 
בגד קצת אחר, אפשר היה מיד להרגיש, לדעת מי הם. 
ש. אז למה הם לא דיברו? 
ת. מפחד. פחדנו, כל אחד פחד שמה. 
ש. הם היו שתויים? שיכורים? 
ת. מי? 
ש. הזונדרקומנדו. 
ת. לא, הם היו בסדר. אבל רק עליהם שמרו הס"ס. הם היו תחת שמירה חזקה. 
ש. הם נראו טוב? הם היו בחורים חסונים? 
ת. הם היו בחורים בעלי גוף. כנראה שהם קיבלו מזון טוב. ושהם היו בעלי גוף מלא. 
ש. לא ניתן היה לתפוס אותם לשיחה? כל הזמן הס"ס היה אתם? 
ת. הם היו תחת שמירה. תאי הגאזים הראשון, שאני אמרתי, שאנשים מחכים בחוץ, היה 
שמה עץ אחד עבה כזה. ובכדי שהם לא יבואו אתנו בקשר, שם היו ווים, הם היו קשורים עם 
הרגלים, כי עד שאנשים עלו למעלה להתלבש, להתפשט, שהם לא יוכלו לדבר עם האנשים 
הם היו קשורים לאותו עץ. 
ש. הזונדרקומנדו? 
ת. כן. בכדי שהם יהיו בטוחים, הם לא כל כך פחדו שהם ידברו אתנו, בכדי שהם לא יספרו 
לקורבנות מה מחכה להם כשהם יעלו על המדרגות למעלה. 
ש. ואיך ידעת מה בדיוק העבודה שלהם אם לא דיברת אתם? 
ת. אמרתי לך, ביום שבת אנחנו היינו יותר קרובים. כשאנחנו שמנו את החבילות על 
המרפסת, הם באו - והם לקחו את החבילות ושמו אותם בתוך תאי גאזים, אז היינו קרובים. 
לקחנו אחד מהשני את החבילה. ובחזרה, הם הוציאו את החבילות, שמו אותן על המרפסת, 
ואנחנו לקחנו מהמרפסת על המגרש את החבילה. זאת אומרת יום שבת יכולנו לדבר אתם - 
בקיצור, זאת אומרת בגנבה. 
ש. מה דיברתם? איזה דברים? 
ת. תראי, הרבה לא היה מה לדבר. הם נהגו תמיד להגיד: הנה, למה הגענו, או מה זה בן 
אדם, והם היו מאוד מיואשים, הם יותר היו אנטי דתיים, הם באופן מיוחד לא האמינו כבר 
ביהדות, כשהם ראו את מי הם שורפים. רק על זה דיברנו. הם היו מיואשים. אבל זה רק 
במילים אחדות יכולנו לדבר, היות שעל המרפסת תמיד היה שמה גרמני שהוא שמר



ניתן ללמוד הרבה מעדות זו על אופי העבודה של אנשי הזונדרקומנדו , אבל מה שמיוחד באמת מעדות זו היא שניתן להבין כאן על ה"רוח" שלהם .
למרות שהיה ניתן לחשוב כי לזונדרקומנדו בגלל תנאיהם היו מצב רוח יותר טוב ואופטימי , ניתן לראות בעדות שדווקא להם היה הדיכאון העמוק ביותר . לחשוב שסייעו  בהכחדתם הביולוגית של יהודים רבים ויצאו ללא פגע זה חשיבה טיפשית מאוד . ההבנה מהעדות כאן היא שאנשי הזונדרקומנדו עברו הכחדה רוחנית בעצמם ,  ותפקיד זה גרם להם להתרחקות מעמם ועברם . המצב הבלתי אפשרי שבו נתון אדם שהורג את משפחתו , חבריו , ועמו מחייב שינוי מחשבתי בראש כדי לשרוד תפקיד זה . למרות שיש הגורסים כי הזונדרקומנדו היו משתפי פעולה (כפי שנפרט בהמשך ) , עדות זו תשים את דברי אנשים אלו בפרופורציה הנכונה , ובחינה אובייקטיבית יותר של אנשי הזונדרקומנדו .