לסיכום -
רבים ושונים דעותיהם של מבקרי הקבוצה המקוללת מכולם המכונה ה"זונדרקומנדו".
מחד, אסירי היחידה וסופרים מסוימים כינו אותם כמה פעמים "חיות אדם" , "רובוטים" , "חסרי צלם אנוש" ולמעשה "עוזריהם של אנשי האס.אס" , משום שבצורה גסה אפשר לומר שאסירי ה"זונדרקומנדו" היו מטשטשי עקבות הפשע הקיצוניים ביותר. מלבד היותם שורפי הגופות, משליטי הסדר ואנשי החוק עבור המשלוחים המגיעים לאושוויץ-בירקנאו, הם השתתפו בפירוק המשרפות, בהשלכת האפר הנשאר מגופות הקורבנות למימי נהר הוויסלה ובהעלמת ראיות, עצמות ואפר בני אדם באזור המחנה.
יש גם שמאשימים את אנשי ה"זונדרקומנדו" שבמקרים מסוימים, בזמן התמרדות יהודית בקרב האנשים בחדר ההתפשטות, לא רק שהם לא הושיטו יד להתמרדות זו אלא סייעו לאנשי האס.אס לדכא פעולות אלה עד היסוד, בשימוש באלות עץ ודומיהם, ולהריץ את המתמרדים ביתר מהירות לתאי הגזים ולהגיף את הדלת אחריהם. כִּתבי ניצולי אושוויץ וניצולי בירקנאו במיוחד, אינם מטיבים עם תדמיתם של אסירי יחידה זו.
ניצולי שואה ואחרים נהגו לכנות את אסירי ה"זונדרקומנדו" פסולת אדם, מעוררי חלחלה ודוחים, גסי רוח ומכוערי פנים, מדיפים ריח רע באופן תמידי חיים את חיי הרגע, משתכרים לעתים קרובות ונהנתנים.
היו מקרים רבים שבהם פנו קורבנות תאי ההתפשטות אל אנשי ה"זונדרקומנדו" בסלידה עזה. מכיוון שהוטל על אנשי ה"זונדרקומנדו" להושיט יד ולעזור למתקשים להתפשט ולזרזם, מסופר שפעמים הרבה דחו בלעג את עזרתם וכינו אותם "רוצחים נתעבים". מסופר שילד כבן 8 אמר לאחד מאנשי היחידה:
"הרי יהודי אתה! כיצד יניחך ליבך להוביל ילדים טהורים לתאי גז רק כדי להציל את נפשך? האם חייך בין כנופיות המרצחים יקרים לך יותר מחיי קורבנות יהודים כה רבים?!"
אפשר כמובן לתת השערה לגיטימית ולומר שאסירים המובלים למוות אינם מדברים בצורה אובייקטיבית ואינם משקפים את המציאות האמִתית. מנגד, יש אנשים המצדדים באסירים הללו ומתייחסים אל אנשים אלה בהבנה ובהערכה. הם יודעים שהתפקיד הנ"ל אינו בחירה אישית או התנדבות חלילה, אלא אילוץ שלא ניתן לעשות דבר כדי לבטלו או לשנותו.
מאמרי סנגוריה מקיפים פורסמו מפי ניצולות בשם מאריה אלז'בייטה ייז'רסקה, וסופיה קאסאקיביץ', שבהם הן טוענות שאין כל רוע בשיתוף פעולה כפוי בין אסירי ה"זונדרקומנדו" לבין אנשי האס.אס. בחלק ממאמרה העבירה דברי תוכחה נוקבים מאריה אלז'בייטה ייז'רסקה נגד מגַני היחידה: "אל נא תמהרו לשפוט!..אל נא ידון לכף חובה מי שאינו יודע טעמה של חוסר תקווה בתהום הכיליון… אנשי ה"זונדרקומנדו" היו אסירים בימי האימים של מוות ודיראון בבית החרושת הענקי למוות ששמו אושוויץ…".
בנוסף, כל אסירי היחידה שמסרו עדויות וסיפרו על יומם הראשון בעבודה נוראה זו סיפרו על הזדעזעות, חוסר שקט, איבוד עשתונות, מחסור בשינה וסיוטים, ואף איבוד עצמם לדעת, ועל כן אין אפשרות לומר שאנשים אלו היו חסרי לב ומנוטרלים מרגשי אשמה, משום שכשהגיע אסיר ליחידה הזו, מחשבת התאבדות נראית שכיחה ובצורה גסה אף לגיטימית.
מובן לגמרי אפוא שבכל אִמרה או עדות ישנה מידה של אמת, אך אין אנו יכולים לומר בוודאות מי הוא הצודק.
לבסוף רצינו להביע את דעתנו שלנו לגבי שאלת מחקר זו .
ניתן להביא הרבה טיעונים לשני הצדדים אך בחרנו אנו להביא טיעון לכול צד ולהשאיר את הבחירה לכול אדם שיקרא עבודה זו .
הרבה אנשים יגידו שאנשים אלה עשו מעשה לא מוסרי . אדם צריך לעשות כל דבר בשביל להילחם באויב שלו . הנאצים שמו למטרתם העליונה את השמדתו הביולוגית של הגזע היהודי , מטרה שאנשים כמו הזונדרקומנדו עזרו לה לפעול . בהתחשב שהזונדרקומנדו היו מודעים היטב לפתרון הסופי של עמם, היו צריכים יותר מכולם לדעת שגם גורלם הייה זהה בסופו של דבר , ולקחת הזדמנות זו הינה מעשה טיפשי ומנותק מהמציאות . עם ידע שהוא הפסיד לא כשהאויב הורג אותו , אלא שאנשים מתוכו הורגים אותו. התכנית המזעזעת הזאת שבה הנאצים אחראים להכחדתו של העם היהודי , ואינם חוזים במעשה נפשע זה כי הם מצאו מישהו שיעשה את "העבודה השחורה " במקומם מפחידה עד מאוד . עם העם היהודי היה מאוחד כנגד תכנית זו , והיה גורם לנאצים לישוא באחריות מעשיהם ולהתמודד עם תוצאות מעשים אלו , אולי הנאצים היו נרתעים יותר מהפתרון הסופי . וגם עם הם לא היו נרתעים מכך , לפחות גרמנו להם מחיר נפשי כבד וצלקות גדולות בליבם .
מצד שני . אין אנחנו יכולים לשפוט אנשים אלו , מכיוון שברוך ה` לא עמדנו מעולם במקומם (ומעזרתו אנחנו מקווים שגם לא נעמוד ) ואין אנחנו יכולים לדעת כיצד נגיב . אנו בני האדם צמאים לחיים ונעשה כל דבר בשביל להיאחז בהם . גם עם אנשי הזונדרקומנדו לא היו מסכימים לעבודתם והיו הולכים להיהרג , היו מוצאים מישהו אחר שיעשה עבודה זו במקומם . הזונדרקומנדו ברובם לא שרדו אך רצונם לשרוד ולהילחם במטרת הנאצים להשמיד את העם היהודי הינה המלחמה הגדולה ביותר שאדם יכול להילחם כשניקלע לסיטואציה זו .
לבסוף נביע את תקוותנו כי האסון הגדול שפקד את העם היהודי , לא יחזור על עצמו לעולם . ושלא נצטרך לדון בשאלות כאלו בעתיד.
רועי קנר
יהונתן ברוכי
תיכון אדר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה