מעדותו של יצחק שרמר על המפגש עם הזונדרקומנדו בבירקנאו -
שרמר (גרינשפן) יצחק, יליד טיליץ (Tylicz), פולין, 1926.
לאחר כניסת הגרמנים לפולין נלקח העד לעבודות כפייה. לאחר מכן הוא היה בגטו קרקוב
ובמחנה אושויץ-בירקנאו בו עבד במחנה החולים בפינוי גופות, ובהובלת שיער ובגדים של
קורבנות אל המחסנים. בסוף שנת 1944 השתתף העד בצעדת מוות לבוכנוואלד ומשם
לטרזינשטאט. במאי 1945 שוחרר על ידי הצבא האדום ושהה במחנה פליטים בקרקוב,
אוסטריה, ואיטליה. העד עלה לארץ ישראל באוניית המעפילים דב הוז.
ש. יצא לך לפגוש זונדרקומנדו?
ת. כן. אבל הם לא דיברו אתנו.
ש. ניסית לדבר אתם?
ת. כן, ניסינו. קודם כל הכרנו אותם, ידענו מיד שהם זונדרקומנדו, אנחנו הלכנו - אם ראית
פעם במחנות, פה רואים הרבה פעמים בהפגנות, רואים איך שמתלבשים עם הבגדים האלו.
לנו היו עם פסים רחבים, הירוק הזה. והבגד היה יותר עבה. והמעיל שלנו היה ארוך.
הזונדרקומנדו הלכו עם מעיל קצר, בגד יותר דק, ופסים יותר צרים. זאת אומרת להם היה
בגד קצת אחר, אפשר היה מיד להרגיש, לדעת מי הם.
ש. אז למה הם לא דיברו?
ת. מפחד. פחדנו, כל אחד פחד שמה.
ש. הם היו שתויים? שיכורים?
ת. מי?
ש. הזונדרקומנדו.
ת. לא, הם היו בסדר. אבל רק עליהם שמרו הס"ס. הם היו תחת שמירה חזקה.
ש. הם נראו טוב? הם היו בחורים חסונים?
ת. הם היו בחורים בעלי גוף. כנראה שהם קיבלו מזון טוב. ושהם היו בעלי גוף מלא.
ש. לא ניתן היה לתפוס אותם לשיחה? כל הזמן הס"ס היה אתם?
ת. הם היו תחת שמירה. תאי הגאזים הראשון, שאני אמרתי, שאנשים מחכים בחוץ, היה
שמה עץ אחד עבה כזה. ובכדי שהם לא יבואו אתנו בקשר, שם היו ווים, הם היו קשורים עם
הרגלים, כי עד שאנשים עלו למעלה להתלבש, להתפשט, שהם לא יוכלו לדבר עם האנשים
הם היו קשורים לאותו עץ.
ש. הזונדרקומנדו?
ת. כן. בכדי שהם יהיו בטוחים, הם לא כל כך פחדו שהם ידברו אתנו, בכדי שהם לא יספרו
לקורבנות מה מחכה להם כשהם יעלו על המדרגות למעלה.
ש. ואיך ידעת מה בדיוק העבודה שלהם אם לא דיברת אתם?
ת. אמרתי לך, ביום שבת אנחנו היינו יותר קרובים. כשאנחנו שמנו את החבילות על
המרפסת, הם באו - והם לקחו את החבילות ושמו אותם בתוך תאי גאזים, אז היינו קרובים.
לקחנו אחד מהשני את החבילה. ובחזרה, הם הוציאו את החבילות, שמו אותן על המרפסת,
ואנחנו לקחנו מהמרפסת על המגרש את החבילה. זאת אומרת יום שבת יכולנו לדבר אתם -
בקיצור, זאת אומרת בגנבה.
ש. מה דיברתם? איזה דברים?
ת. תראי, הרבה לא היה מה לדבר. הם נהגו תמיד להגיד: הנה, למה הגענו, או מה זה בן
אדם, והם היו מאוד מיואשים, הם יותר היו אנטי דתיים, הם באופן מיוחד לא האמינו כבר
ביהדות, כשהם ראו את מי הם שורפים. רק על זה דיברנו. הם היו מיואשים. אבל זה רק
במילים אחדות יכולנו לדבר, היות שעל המרפסת תמיד היה שמה גרמני שהוא שמר
ניתן ללמוד הרבה מעדות זו על אופי העבודה של אנשי הזונדרקומנדו , אבל מה שמיוחד באמת מעדות זו היא שניתן להבין כאן על ה"רוח" שלהם .
למרות שהיה ניתן לחשוב כי לזונדרקומנדו בגלל תנאיהם היו מצב רוח יותר טוב ואופטימי , ניתן לראות בעדות שדווקא להם היה הדיכאון העמוק ביותר . לחשוב שסייעו בהכחדתם הביולוגית של יהודים רבים ויצאו ללא פגע זה חשיבה טיפשית מאוד . ההבנה מהעדות כאן היא שאנשי הזונדרקומנדו עברו הכחדה רוחנית בעצמם , ותפקיד זה גרם להם להתרחקות מעמם ועברם . המצב הבלתי אפשרי שבו נתון אדם שהורג את משפחתו , חבריו , ועמו מחייב שינוי מחשבתי בראש כדי לשרוד תפקיד זה . למרות שיש הגורסים כי הזונדרקומנדו היו משתפי פעולה (כפי שנפרט בהמשך ) , עדות זו תשים את דברי אנשים אלו בפרופורציה הנכונה , ובחינה אובייקטיבית יותר של אנשי הזונדרקומנדו .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה